ציצית ארבע כנפות – והאדם במרכז

כיצד הפכו הציצית והטלית לויז'ואל היהודי הבולט ביותר ולמאפיין החזק ביותר של הזהות היהודית, והאם באמת חייבים ללבוש אותה?

ציצית, או בשם המדויק שלה טלית קטן, היא מצווה מהתורה – אשר התורה טורחת גם להסביר את הרעיון העומד מאחוריה: "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם…. למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותיי והייתם קדושים לא-לוהיכם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינייכם אשר אתם זונים אחריהם."

התורה מבקשת להציע כאן פתרון לאחד האתגרים הגדולים ביותר באנושות: הפער בין הרצוי למצוי. בין מה שאני רוצה לבין מה שאני עושה, לבין מה שהבטחתי לעצמי לבין מה שאני מבצע בפועל.

וכך טוענת היהדות: הלבוש מייצר מציאות. הוא מזכיר לי, בנקודת האמת, מי ומה אני ומהן ערכי העל עליהן אני חתום.

חשוב לשים לב להבדלים בין המינוחים – אנחנו נמצא מצד אחד טלית, ומצד שני "טלית קטן" , או ציצית. מבחינת ההלכה, בשני הדברים מדובר באותה המצווה: בד ריבועי, גדול דיו, אשר בכל אחד מארבע קצותיו צריך להטיל ציציות. יש שמעניקים ציצית לילדים כבר בגיל גן, על מנת להרגיל אותם. אחרים יתעטפו בטלית רק בעת התפילה. יש שיקפידו ללבוש ציצית צמר, ואחרים ילבשו ציצית גופיה או ציצית רשת, אך כולם כולם חותרים לאותה המצווה: להטיל את אותה "תזכורת" בשולי הבגדים.

יש שיזהו את העיקרון של המצווה הזו עם לבישת מדים או ענידת דרגות, שבאות לידי ביטוי חיצוני בלבושו של האדם. זהו לא רק ייצוגו של האדם בחברה, כי אם תזכורת פנימית לאדם עצמו.

רבי אברהם אבן עזרא, מגדולי התורה ופרשני התנ"ך בן המאה ה-13, שהיה גם משורר, פילוסוף ואסטרונום (מכתש על שמו נקרא על הירח, ומכתש נוסף על המאדים מכונה על שמו) טוען כי ישנם אנשים המתעטפים בטלית בעת התפילה, אך כאשר הם יוצאים אל השוק, המסחר והמעשה, הם מסירים אותה.

לטענתו – זו החמצה של ליבת המצווה. סוד כוחה של המצווה הוא להזכיר לאדם דווקא מחוץ לבית הכנסת, בעת העיסוק של החולין. שם, במרוצת היומיום, בלהט המשא ומתן, בין חוזה לעבודה, עלול האדם לאבד את האחיזה האיתנה בערכים – מול הפיתויים והשחיקה.

יהיו שיראו במצוות הציצית מעין הלימה, או תגובה, לניסויו המפורסם של פרופ' פיליפ זימברדו באוניברסיטת סטנפורד משנת 1962. שם הוא הפריד בין שתי קבוצות של סטודנטים, כאשר לצורך הניסוי והמשחק הוא הגדיר שליש מתוכם כסוהרים, ואת היתר כאסירים.

אף שמדובר היה בשתי קבוצות של חברים, מסתבר שהתפקיד והמדים עיצבו בצורה העמוקה ביותר את התנהגותם, שפתם, ואף את שפת הגוף של אלו שגילמו ושיחקו את הסוהרים. התוצאות היו כה קיצוניות, עד שהניסוי הופסק באמצע.

מסתבר שיש בכוחו של הלבוש לתזכר את האדם על ייעודו ותפקידו, והיהדות מבקשת לתעל את הכוח הזה לחזק את מוסריותו וערכיו של האדם

ציצית- יודיאיקה דיאמונד אתר אינטרנט מוביל ביודיאיקה, מפיץ תוכן ומידע לאוכלוסיות יהודיות.